פירורי היבטים "דברים"
- פירורי היבטים "דברים"
החיים, הם במעגלי הזמן והמקום. או כפי שקראנו לזה במשחקי הילדות "איפה הייתי, ומה עשיתי?".
ספר דברים, זה עניינו.
הוא לא מתחיל ממצרים, כי שם לא עשינו, "עבדים היינו..." עשו בנו. הוא מתחיל מ'חורב' שם היינו! ונצטוונו, "באו ורשו את הארץ..." ומה עשינו? טרחה משא וריב... "ולא אביתם לעלות, ותמרו... ותרגנו... וכך גם בחטא המעפילים... שוב, "ותמרו... ותזידו..." האם רק להציג דו"ח חטאים וכשלונות, היא, הפרשה הזאת?
בתוך הכאוס הזה, יש הכוונה, איך לראות נכונה את המעשה שיש לעשותו, בזמן ובמקום. הגשר, בין הזמן והמקום, היא, התודעה!
יציאת מצרים, וההליכה במדבר, הם אירועים שאינם, משהו שקרה במקום ובזמן מסויים, אלא, משאב תודעתי, מַרְאָה לַנְּפֶש "ככל אשר עשה איתכם, במצרים לעיניכם... ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך ה' אלוקיך כאשר ישא איש את בנו, בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה." מהו עד ה'מקום הזה'? המקום ה'אלוהי', המצב הזה! "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלוהיכם, ההולך לפניכם לתור לכם מקום! לחנותכם באש לילה, לראותכם בדרך אשר תלכו בה, ובענן יומם" "המקום" לחנות בו, הוא, המקום שאני רואה בו, את עצמי. שם אהיה.
ומה אעשה? "התהלך לפני ה' בדרך... בדרך אשר תלכו בה..." כפי שהוא, ה' : "...הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה..." עמוד אש ועמוד ענן, הם הדימויים הטובים ביותר, לאיזון הנצרך, בין תפיסת מקום וזמן. הלילה והחשך, מאלצים אותי להשאר במקום, אף שאין זה מקומי, זהו זמן שביתה! עד שעולה לפני עמוד אש, ואז אחריו אלך... וההליכה הזו, היא, מקומי "אחרי ה' נלך..."
ולעומתו, עמוד הענן, הוא המאפשר לנוח. דווקא בזמן, החרות העצמית והיכולת לנוע לבדי בעצמי, באור יום. כשאצעד בחמה, כדי לנוח, אחפש מקום מוצל. והנה ביחס לה' גם בזמן הליכה, אני במקום מנוחתי, "בצל ידיך..." כשמגיעים ל'מקום' הזה, בנפש, הזמן עומד מלכת... ואל הארץ הזאת ה' מביא אותנו, זו היא, ארץ אבותינו, שעליה נאמר: "לך לך... אל הארץ אשר אראך... " " לך לך... על אחד ההרים אשר אומר אליך..." משה שואל: "איכה אוכל לבדי...?" אשתדל, בכוחי הדל, להקל מעליך, אותי... אשתדל, לבלתי היות, למשא, אלא להמשיך כמותך, המסע...