פירורי הבטים "שמיני"
יש החלטות, שלא מקבלים לבד! זו מסקנת חכמינו ז"ל, מפרשה זו.
הכהנים שהחליטו "לקצר את הזמן", ויהי מה... הם רצו את האש, היו נכונים, להורידה, על ידם.
במידה, כנגד מידה, היא אכן ירדה, ודרכם הופיעה... ועל הדרך הרגה אותם. "בקורבתם לפני ה', וימותו..."
חז"ל בחנו את האירוע הזה, בעיניים משתאות. איך קבלו הכוהנים הבחירים, החלטה שגויה שכזו??
"שתויי יין נכנסו..." לא יתכן שהיו שקולים בדעתם.
"לא נטלו עצה זה מזה" כי אם היו שוהים שניה או שתיים, אולי, היו בולמים עצמם.
"הורו הלכה בפני רבם, (ואביהם)" אם שואלים, לא נכשלים...
"לא נשאו נשים..." את ההחלטה הבוגרת הראשונית הם לא ידעו לקבל, איך יקבלו החלטה נכונה ברגע קריטי...
מעכשו, יהיה צורך לקבל החלטה, על כל דבר מאכל, הנכנס לפה.
אוכל, זה הדבר הבסיסי ביותר...
פרשת שמיני, הפכה, לבית הספר היסודי, לשיקול דעת! אפילו בדברים הפשוטים. ובהמשך, החלטות יותר בוגרות, אם מי אפשר לבוא בקשרי חיתון ועם מי לא.
כל דיני עריות. שני סעיפים אלו, הם "ספר הקדושה" ורק אחרי שאייצב את עצמי, בדעת, תוכל לשרות שכינה.