פירורי הבטים "וישב"
הנה הגענו לפרשת, ה"מחליטים עָלַי"
כמה ארועים יש בפרשה,
שהם תוצאה של החלטַת הזולת, הקובעַת גורלות.
אחי יוסף, לא אהבו את חלומותיו, "המלוך תמלוך עלינו...?!" והפכו את התנהגותו כלפיהם, עליו! כפו עליו גלות ושיעבוד...(החלטה של יהודה)
כפו על יעקוב שְכוֹל מדוּמֶה.
ובעצם כפו על עצמם את הגזרה האלוהית: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם..."
אשת פוטיפר, כופה עצמה על יוסף, שנחלץ ממנה, ישר לכלא...
יהודה כופה את תמר על ער בנו, ואחר כך על אונן... ותמר הופכת את המצב שנכפה עליה, ומחליטה על יהודה וכופה עצמה, עליו לנצח. הגלגל הזה נעצר, בכמעט אסון... כשיהודה 'מחליט עליה' למיתה, "הוציאוה ותישרף..." והנה כאן, לראשונה, החלטה חופשית! הנובעת מהתבוננות עצמית של יהודה על מעשיו שלו הוא...
תמר כופה עליו, את המצב הטבעי, שבו, צריך לקבל החלטות ומהר...
המשפט, "הכר נא...לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה..." מחלץ מיהודה את המשפט "צדקה, ממני" המילים הללו, שתמר מצליחה, לשחרר מיהודה, ילוו את כל חיינו.
הלוואי ואדע להסתכל כך, ללא כופין וללא מאלצים, לגלות את: ה"ממני..." את מה שאני אחראי לו, גם אם שגוי.
ובכך אהיה מ"קרב הימים אשר בן ישי חי" שהרי דוד, על כל דבר ודבר היה אומר: "אנא גרמתיה..." (אני גרמתי את זה)
ומי אני ומה חיי, לעומת דוד, שהיה לכוּד בֵּסַד המחליטים עליו... ובכל זאת היה בן חורין.