פירורי הבטים "משפטים"
אם עבדות, היא ויתור על קבלת החלטות, אזי אצל "עבד עברי" זה לא עובד. לעבד עברי, לא מאפשרים אובדן, חרות וחופש. הוא אומנם נמכר לעבד, אך לא מניחים לו, להתמכר לַעֲבְדוּת.
היחס אליו, הוא, כלאדם מעוכב התפתחות.
מה שאדם רגיל אמור לחוש, במעגל שבועי, "ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך..."
נותנים לו, לטעום, בשבע, שנים. לא מספיקה לו טעמה של עבודה, מטעימים אותו עבדות. אם גם זה לא מספיק לו, ובערב "שבת" שלו... אומר: "אהבתי את אדוני... לא אצא לחופשי..." מעוכב התפתחות זה, נשאר עבד עולם... עד שנת היובל.
מלכתחילה הציעו לו, להתיחס לעצמו כאדמה, אשר גם בה, עובדים שש שנים ושומטים. המחשבה שהאדם לא פָּחוּת מאדמה, ואם אין הוא נושא 'קל וחומר' בעצמו, ומוסר את זמנו, ביד אדון בשר ודם... מזכירים לו, מי קוצב חיים לכל בריה, מי שלח את האדם "לעובדה ולשמרה" מזכירים לו, שתעלה מחשבה זו, ולוּ פעם בחייו, מָה אני?! ומֶה חיי...!? לא להתמכר, לאדיבותם של אדונים, וטוב לב הבריות, ולחשוב שבזכותם אני חיי. אף על פי, שהם מיטיבים עמי ואני אוהבם... (אהבתי את אדוני את אישתי ובני... המיטיבים עימי..) אך אל אשכח כי ברצון האדון האחד, ובשליחותו אני כאן ולמען שמו, לבדו.