פירורי הבטים "בראשית"
בסימן טוב, ובע"ה, נעסוק השנה, בקבלת החלטות.
הנה, מיד "לאחר החגים, הכל יתחדש..." ואנו מתחילים מבראשית! התורה מפגישה אותנו, עם כל הדברים הראשוניים. עם האור, עם היחס הנכון, לַקִיוּם, אך גם עם החשך, עיוות היחס בין האדם ואלוהים. הרגע שלפני החטא, הוא, שנצרך לנו, להבנה.
מה מביא את האדם לסטות? מה "צריך", כדי לחטוא?
קבלת החלטה, מתוך נתונים שגויים, מתוך פיזור נפש, טעות, או שכחה! "ותשכח אל מחוללך..." הרצון לנסות, משהו חדש, אחר, מרגש, אקסטרימי, חוויה יוצאת דופן.
שמתי לב, שאין סימטריה בין הניסיונות. אדם המנסה את ה', אומר, שאין הוא מאמין במלא ליבו, והתוצאה, תהיה ניסה, בריחה, גרוש.
ואילו כאשר ה' מנסה את האדם, זו הוכחה, להיותו 'איש אמונו', והתוצאה תהיה "אדם נס" "דגלו עלי אהבה" רם ונישא.
"תנסי..." אומר הנחש... לאישה! "והייתם כאלוהים..." כל החלטה, שתתקבל, מתוך 'כ' הדמיון, ההזויה הזו, תהיה שקר! ואסון. כי אין צורך כלל להתדמות, למי שאני ביסוד הקיומי, שבי "בצלמו כדמותו" אני שייך לו! כל שבי, ממנו, ובעבורו. סיפור הסטיה מתחיל מתשוקה לעוד, דאגה למצב מדוּמֶה, כיותר "גבוה". כל חטא נולד, מטעות בסיסית זו! אלמלא נֵאֱכַל עץ הדעת, הייתה הדעת נתונה, לאמת פשוטה זו: כל פעם, בעוברנו ליד עץ פלא זה, היינו רואים כמה "נחמד הוא למראה..." 'ל' המטרה. עץ הנועד למראֶה! עץ, המעורר לשאלה "למה אין אני אוכל ממנו?" ומיד מתמלא בדעת אלוהים: "כי מי שאני שלו... אמר: "לא"!"
"עץ חיים היא למחזיקים בה..." היום, התורה על מצוותיה, עושה זאת, בשנית, עוזרת למחוק את השקר, "להיות כאלוהים" ומאפשרת להיות, שלו. "איש אלוהים" לא, 'איש כאלוהים', אלא 'איש של אלוהים' "עבד נאמן, קראת לו..." "לךָ אני...תחי נפשי ותהללך..."